תַּנֵי וְכוּלָּן שֶׁנִּכְנְסוּ מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. 20a חוּץ מִן הֶעָדָל. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְיֶרֶק. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית אֶלָּא שְׁבִיעִית. וְהָתַנֵי הַסִּיאָה וְהָאַזוֹב וְהַקּוּרְנִית שֶׁהוֹבִילוֹ לֶחָצֵר. אֲבָל אִם הָֽיְתָה שְׁנִייָה נִכְנֶסֶת לַשְּׁלִישִׁית שְׁלִישִׁית מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. הָכָא אַתְּ מָנֵי לַחוֹרֵיהּ. וָכָא אַתְּ מָנֵי לְקוֹמֵיהּ. אָמֵר רִבִּי יוֹסֵי שְׁלִישִׁית וְשִׁשִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֵשׁ בָּהֶן מַעְשְׂרוֹת שְׁבִיעִית אֵין בָּהּ מַעְשְׂרוֹת כָּל עִיקָּר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית אֶלָּא שְׁבִיעִית. תַּמָּן בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים בְּרַם הָכָא בִּרְשׁוּת הֶעָנִי הֵן. מוּטָּב לוֹ אֶחָד בְּוַדַּאי וְלֹא שְׁנַיִם בְּסָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא (פ''ה) והכי גרסי' שם לולבי האלה והבטנא והאטדין והעדל ר''מ אומר ללולבין עם העלין אין ביעור וחכמים אומרים לעלין עם הלולבין יש ביעור רש''א ללולבין אין ביעור אבל לעלים יש ביעור מפני שנושרו מאביהן וכולן שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית נידונין כאילן חוץ מן העדל שנידון כירק והיינו דמייתי הכא הסיפא אמתני' דסתמא כר''ש דתוספתא היא וכולן שנכנסו מששית לשביעית דין ששית להן וחייבין במעשרות ופטורין מן הביעור מפני שנידונין כאילן דאזלינן ביה בתר שנת חנטה ועונת המעשר חוץ מן העדל מפני שהוא כירק דאזלינן ביה אחר שנת לקיטתו בין למעשרות בין לשביעית. עדל מין צנון הוא ושנוי בפ''ג דעוקצין והובא לעיל (בהל' א'):
לית כאן מששית לשביעית ששית. סמי מכאן הא דקתני דאם נכנסו מששית לשביעית דין ששית להן דהא ליתא אלא שביעית הן והתוספת' משבש' היא דהכי מיבעי למיתני דהואיל ונכנסו לשביעית אזלינן לחומרא ושביעית נוהגת בהן ואע''ג דלענין מעשרות אזלינן בהו בתר שנה שעברה כדין אילן מ''מ לענין שביעית מחמרינן:
והתני הסיאה והאיזוב והקורניס שהובילן לחצר. סיומא דמילתיה דר' אבהו בשם ר' יוחנן היא דמייתי ראיה דמחמרינן בשביעית טפי מלענין מעשרות דהא לענין מעשרות תנינן לקמן (בפ''ג דמעשרות) הסיאה והאיזוב והקורני' שבחצר אם היו נשמרין חייבין דמשמע דוקא אם הן נשמרין אבל אם אינן נשמרין אע''פ שהובילן לחצר פטורין מן המעשרות ואלו לענין שביעית תנינן בריש פרק דלקמן כל שאינו מיוחד למאכל אדם ולא למאכל בהמה חישב עליו לאוכל אדם ואוכל בהמה נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה חישב עליו לעצים הרי הוא כעצים כגון הסיאה והאיזוב והקורנית אלמא דלענין שביעית מחמרינן טפי דבמחשבה בעלמא סגי כשחישב עליהן לאוכל אדם ואוכל בהמה נותנין עליהן חומרי שתיהן ולענין מעשרות הא אמרינן דעד שיהו נשמרין בחצר ואכתי לא אסיק הש''ס לפרש טעמא דר' אבהו עד לקמן:
אבל אם היתה שניה נכנסת לשלישית שלישית. כלומר אבל לענין מעשרות אם הן משנה שניה של שני השבוע שמעשרות שלה מעשר ראשון ומעשר שני ונכנסת לשלישית שמעשר שלה מעשר ראשון ומעשר עני דין שלישית להן ומתעשרין מעשר עני:
מששית לשביעית ששית. ואם נכנסו מששית לשביעית דין ששית להן ומעשרין מעשר ראשון ומעשר עני דגם שנת ששית מעשרות כמעשר שנת שלישית:
הכא. ופריך דהא גופה קשיא הכא את מני לחוריה והכא את מני לקומי' דבסיפא את אמרת מששית לשביעית ששית ואת מחשב לאחריה כשנה שעברה והכא ברישא בשניה נכנסת לשלישית את מחשב לפניה דאמרת דין שלישית להן:
א''ר יוסי היינו טעמא דשלישית וששית אע''פ שאינו נוהג בהן מעשר שני מ''מ יש בהן מעשרות דמתעשרין מעשר ראשון ומעשר עני וכיון דמיהת איכא חיוב מעשרות בשנה שעברה כמו דאיכא חיוב מעשרות בשנה זו לא איכפת לן ומתעשרין כשנה שנכנסין לתוכה אבל בששית שנכנסת לשביעית אם אתה הולך אחר שנה זו שנכנסין לתוכה הרי שביעית אין בה מעשרות כל עיקר ונמצא פוטר אתה אותן מן המעשר לפיכך אזלינן בתר שנה שעברה ודין ששית להן ומתעשרי כשנת ששית:
לא כן א''ר אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. השתא פריך כדי לאסוקי טעמא דידיה כלומר ואמאי מחייבת להו בשביעית כדא''ר אבהו בשם ר' יוחנן לעיל והא כיון דאמרת דלענין מעשרות אמרינן בששית שנכנסת לשביעית דדין ששית להן ונימא נמי לענין שביעית כן ויהו פטורין מדין שביעית ומשני דהיינו טעמא:
תמן גבי מעשר ברשות הבעלים הוא ליתן לכל מי שירצה ואין העני יכול ליטלו מעצמו שאומר לו לעני אחר אני נותנו ברם הכא לענין שביעית ברשות העני הן דהפקר הוא וכל מי שירצה נוטל בעצמו וכדמסיק ואזיל:
מוטב ליתן לי אחד בודאי ולא שנים בספק. דרך משל הוא כאדם האומר יותר נוח לי שיהא ת''י האחד בודאי מלהמתין עד שיתנו לי שנים והוא בספק דשמא לא יתנו לי וה''נ כן דיותר נוח הוא לעניים שיהא לאלו דין שביעית והן באין ונוטלין מעצמן מלחייבן לאלו במעשרות ואע''פ שיהיה לה מעשר עני כדין הששית מ''מ הרי לכאו''א בספק הוא דשמא לא יתנו הבעלים לו אלא לעני אחר ומה''ט נמי לא חיישינן דאתו למימר אם אתה מחייבן בשביעית א''כ לא נפריש מהן המעשרות דלא ישמעו לחכמים האומרים דהולכין בזה ובזה להחמיר משום דאף אם לא ירצו להפריש המעשרות לא איכפת להו להעניים ומשום תקנתא דעניים עבדינן הכי:
עָלִין שֶׁכְּבָשָּׁן עִם לוּלָבִין אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בֵּין אֵילּוּ וּבֵין אֵילּוּ יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בֵּין אֵילּוּ וּבֵין אֵילּוּ אֵין לָהֶן בִּיעוּר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עָלִין יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר לוּלָבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר. מָאן דְּאָמַר אֵין לָהֶן בִּיעוּר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מָאן דְּאָמַר יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר לוּלָבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
עלין שכבשן עם לולבין. מדין סיפא דמתני' דהעלין דין ביעור להן והלולבין אין להן ביעור ואם כבשן יחד פליגי בה דאית תנא תני דלאלו ואלו יש להן ביעור הואיל דנותנין טעם זה בזה ואית תני איפכא דלכולן אין להן ביעור ואית דתני דבדין הראשון שלהן עומדין לעלין יש להן ביעור ולולבין אין להן וקאמר הש''ס דפלוגתייהו תליא בהך פלוגתא במתני' דלקמן (בפ''ט) הכובש ג' כבשים בחבית אחת וכו' ומ''ד אין להן ביעור לאלו ולאלו כר' יהושע דהחם דאמר אוכלין אף על האחרון ומ''ד דבדינן הראשון קיימי כר''ג דאמר התם כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן הבית ואין ענין מין זה למין זה וה''נ כן ולעלין יש להן ביעור ולולבין אין להן ביעור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source